האם קרה לכם פעם שהייתם במקום כל כך בטוח ונעים, שגרם לכם לשכוח את כל הדאגות והרעשים שהיו בחוץ? ככה בדיוק הרגיש עם ישראל כשהוא עמד מול בית המקדש בירושלים. גם כשהיו מסביב איומים או תקופות קשות, ההסתכלות על המקדש המפואר גרמה להם לעצור ולחשוב על הקשר המיוחד שלהם עם ה'.
המילה דִּמִּינוּ מתארת איך הם חשבו וציירו בלב שלהם את הקרבה הגדולה אל ה'. המחשבה והתקווה הזו התרכזו במושג חַסְדֶּךָ, כלומר באהבה ובטוב של ה' שמתגלים בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ, בתוך בית המקדש. השהות במקדש היא מתנה מיוחדת, כי שם מרגישים רק חסד עצום וטהור, בלי שום כעס או פחד מעונש. בעולם הגדול ה' צריך לפעמים להיות שופט שעושה צדק וגם מעניש את מי שבוחר לעשות רע, אבל בתוך בית המקדש, עם ישראל חווה רק את האהבה והטוב של ה', בתקווה שהחסד הזה תמיד יישאר שם וישמור עליהם מכל רע.