הפסוק מתאר התאספות דרמטית של מלכים החוברים זה לזה וצועדים במשותף לעבר ירושלים. המילה נוֹעֲדוּ מבטאת הכנה, תיאום מראש וקביעת זמן מיועד לפגישה [מצודת ציון, מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית, האות עי"ן במילה זו מנוקדת בחטף פתח או שווא, אף על פי שהיא מופיעה עם טעם המקרא המפסיק אתנחתא [רד"ק, המאירי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר התאגדות צבאית עוינת. הַמְּלָכִים קבעו יום מיועד והתאספו יחד במטרה לעלות, לכבוש ולהילחם בירושלים [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם]. חלק מהפרשנים מזהים התאגדות זו כתיאור נבואי של מלחמת גוג ומגוג העתידית, שבה יתקבצו אומות העולם למערכה על העיר [רש"י, רד"ק, המאירי].
המילים עָבְרוּ יַחְדָּו ממחישות את יציאתם המשותפת למלחמה. התאגדותם יחד כחזית אחת, ולא כל מלך לבדו, נועדה להעניק להם ביטחון וגבורה, מתוך מחשבה שהכוח המשותף ימנע מלבם להתרכך כשיגיעו להחריב את העיר [אלשיך]. יש המפרשים כי המסע המשותף נעשה דרך הים, כאשר המלכים הפליגו יחד באוניות על ים תרשיש [מלבי"ם]. אף על פי שתכננו לתקוף ללא פחד, המלכים נתקפו חרדה ובהלה לנוכח גילוי ההשגחה של ה' שהגנה על ירושלים, ואף מיהרו לברוח או לבקש לחסות תחת האמונה בה' [מלבי"ם, המאירי].
מנגד, קיימת גישה פרשנית שונה המציגה תמונה שלווה. לפי תפיסה זו, הפסוק אינו מתאר מסע מלחמה כלל, אלא ביקור שלום הדדי, שבו מלכים זרים תיאמו מראש פגישה והגיעו יחד כדי לבקר ולסייר בירושלים [ביאור שטיינזלץ].