אימה פתאומית ומשתקת נופלת על אויבי ישראל ברגע שהם מגיעים אל יעדם. המילה רְעָדָה מבטאת פחד עז, והמילה חִיל משמעותה זעזוע וחלחלה עמוקה, המדומים לכאביה של אישה יולדת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
המילה שָׁם מציינת את המיקום שבו אחזה בהם החרדה, והפרשנים מסבירים כי הכוונה היא לירושלים [מצודת דוד]. ישנה סמליות רבה במיקום זה: דווקא באותו מקום שבו תכננו האויבים לבצע הרג רב, תוקף אותם פחד משתק, ושם הם עתידים ליפול חללים [רד"ק].
באשר לסיבה שבעטיה נתקפו האויבים בבהלה פתאומית לאחר שכבר נועדו והתאספו יחד, מוסבר כי עצם הנוכחות של השכינה בירושלים, שמעולם לא זזה ממקומה, היא שהטילה עליהם מורא ופחד [אלשיך], יחד עם ההכרה בעוצמה ובגדולה של המקום [ביאור שטיינזלץ]. בעקבות אותה רעדה שאחזה בהם, נאלצו האויבים לנוס ולברוח בחיפזון [אבן עזרא].