מזמור זה עוסק בשבחה של ירושלים, בהשגחה האלוהית המגינה עליה, ובעתידה המפואר כמקור הקדושה בעולם. באשר לכותרת הפותחת, שיר מזמור, אין הבדל משמעותי בינה לבין הצירוף ההפוך "מזמור שיר", ושניהם משמשים באותה משמעות ללא אבחנה מהותית [אבן עזרא].
באשר לרקע ולכוונת המזמור, קיימות שתי גישות עיקריות. גישה אחת קושרת את הדברים לאירוע היסטורי של סערה עזה ויוצאת דופן ששברה הרים וסלעים. על אף עוצמתה, הסערה לא פגעה כלל בהר ציון בזכות הגנתו של ה', ואף פעלה לטובת עם ישראל: באותה עת התאגדו מלכים שונים וירדו בים באוניות במטרה לכבוש את ארץ ישראל, והסערה הטבעית ריסקה את אוניותיהם והשמידה את צבאם [מלבי"ם].
לעומת זאת, גישה אחרת רואה במזמור נבואה לעתיד לבוא, המתייחסת לימות המשיח [רד"ק, מאירי]. לפי תפיסה זו, המזמור ממשיך את הנבואות על תחילת הגאולה ומלחמת גוג ומגוג. לאחר שהמלחמה תשקוט וכל העמים יתאחדו וידברו בשפה ברורה אחת, עיקר הקדושה תשוב לירושלים, והיא תעמוד לנצח כעיר הראשה [מאירי]. לפיכך, המזמור מוקדש כולו לציון שבחה וגדולתה של ירושלים לעתיד לבוא [רד"ק].