תהלים, פרק נ״ב, פסוק י׳

יצא לכם פעם לראות עץ חזק שנשאר ירוק כל השנה, אפילו כשבחוץ קר וסוער? דוד המלך נרדף על ידי אויבים, ובראשם אדם רשע בשם דואג, אבל במקום לפחד הוא מרגיש יציב ובטוח. דוד משווה את עצמו לעץ הזה ואומר שהוא כְּזַיִת רַעֲנָן, כלומר כמו עץ זית חי ורטוב שהעלים שלו אף פעם לא נושרים. בדיוק כמו שעץ הזית נשאר תמיד ירוק, כך דוד יודע שהוא יינצל מהמילים הרעות של האויבים שלו ויזכה לחיים ארוכים ולמשפחה שתמשיך אחריו. הוא מרגיש שהוא נטוע ממש בְּבֵית אֱלֹהִים. בניגוד לדואג הרשע שרק ביקר פיזית במקום הקדוש אבל הלב שלו היה רחוק משם, דוד מחובר באמת ומושרש היטב בעבודת ה׳. לכן הוא יכול להגיד בביטחון מלא בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד. בעוד שהרשעים סומכים על הכסף והכוח שלהם, דוד בוחר לסמוך אך ורק על החסד של ה׳. הוא נשען על החסד הזה ולא על המעשים הטובים של עצמו, כי מעשים של בני אדם יכולים לפעמים להשתנות, אבל החסד של ה׳ הוא נצחי ונשאר לתמיד.