מילים יכולות לשמש כנשק קטלני, במיוחד כאשר הן מורכבות מחצאי אמיתות ושתיקה מחושבת. ההאשמה החריפה כאן מכוונת כלפי דואג האדומי, שניצל את כוחה ההרסני של הלשון כדי להפליל את אחימלך הכהן ולהביא לאובדנו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי דברי בלע מתייחס להשמצות ולדברי השחתה והרס. לצד זאת, יש המפרשים את המילה בלע מלשון הסתרה [מלבי"ם], או כתיאור ללשון הרע הנאמרת בחשאי ובשקט [מצודת דוד]. פירוש נוסף רואה בביטוי זה אזהרה ישירה לדובר: אלו דברים שלבסוף יבלעו וישחיתו אותך בעצמך [אבן עזרא].
השימוש בצירוף לשון מרמה חושף את שיטת הפעולה של דואג, שלא התבססה רק על שקר מוחלט אלא על עיוות מתוחכם של המציאות. המרמה התבטאה תחילה בשתיקה מתוכננת. כאשר דואג ראה את אחימלך מסייע לדוד, הוא נמנע מלהזהיר אותו שמעשה זה ייחשב כפשע בעיני שאול המלך. הוא שמר את הדבר בסוד במרמה, רק כדי שיוכל להלשין עליו מאוחר יותר [רד"ק].
לאחר מכן, המרמה באה לידי ביטוי בברירה קפדנית של המידע שהעביר לשאול. דואג בחר לספר רק את העובדות המחשידות: שאחימלך נתן לדוד צידה, חרב ושאל עבורו בה'. אולם הוא השמיט במכוון את העובדה שדוד שיקר לאחימלך וטען שהוא נמצא בשליחות סודית מטעם המלך. בכך, דואג העלים את העובדה שאחימלך פעל בתום לב מוחלט והציג את מעשיו כקשר למרד [אלשיך]. על גבי חצאי האמיתות הללו, דואג הוסיף גם שקר גמור, כשטען שאחימלך ידע שדוד הוא מורד בורח [רד"ק].
אהבתו של דואג לדברי שקר ומרמה היא זו שהביאה בסופו של דבר למפלתו. על פי מסורת חז"ל, דואג הוא אותו גר עמלקי שבא אל דוד לאחר מות שאול, וטען בשקר שהוא זה שהרג את המלך, מתוך מחשבה שהדבר ימצא חן בעיני דוד. אולם דוד הורה להוציאו להורג על סמך עדות פיו, בטענה שהעז להרוג את משיח ה'. בכך נסגר המעגל: הלשון המרמת הכשילה את בעליה. עונש המוות שקיבל על הריגת שאול, מעשה שכלל לא ביצע, היווה למעשה עונש על כך שבאמת הרג משיח ה' אחר, והוא אחימלך הכהן הגדול שהיה משוח בשמן המשחה [מלבי"ם].