עונשו של הרשע מתואר כמפלה מוחלטת ורב-ממדית, הפוגעת בגופו, בכבודו, במשפחתו ובנשמתו. העיקרון המנחה בעונש זה הוא מידה כנגד מידה. המילים גַּם אֵל יִתָּצְךָ מצביעות על כך שכשם שהרשע, המזוהה כדואג האדומי, גרם להריסת עיר הכהנים נוב ולעקירת משפחת אחימלך, כך ה׳ יהרוס ויעקור אותו [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. זווית נוספת לביטוי זה מדגישה כי השם אֵל מייצג את מידת החסד, וללמדנו שחטאו כה חמור עד שגם מידת הרחמים מסכימה לנתיצתו המוחלטת [אלשיך].
הפסוק משתמש בשורת פעלים נרדפים כדי לתאר את חומרת האובדן. יִתָּצְךָ משמעותו הריסה ונתיצה של הגוף [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם], והדבר ייעשה לָנֶצַח, לעולם ומבלי יכולת חזרה [מצודת דוד, מצודת ציון]. המילה יַחְתְּךָ מתפרשת לרוב כלשון שבירה, חתת ורסיסה [רש"י, מצודת ציון], אך יש המסבירים אותה כלשון לקיחה וגריפה מן העולם, או אף במשמעות של הבערה ושריפה, כגריפת גחלים [מאירי, מלבי"ם]. לאחר מכן, ה׳ וְיִסָּחֲךָ, כלומר יעקור ויהרוס אותך לחלוטין [רש"י, רד"ק].
עקירה זו מתבצעת מֵאֹהֶל. הגישה הפשוטה מפרשת זאת כגירוש מביתו הפיזי, כך שלא יישאר לו כל זכר [רד"ק, מצודת דוד]. אולם, פרשנים רבים רואים באוהל סמל רוחני ומזהים אותו עם בית המדרש או מושב הסנהדרין. לפי גישה זו, העונש כולל אובדן כבוד, סילוק מבית המדרש ושכחת התורה שלמד, כך שיישאר מוכנע ושפל [אלשיך, מלבי"ם, תורה תמימה].
ההכחדה ממשיכה אל הדורות הבאים ואל העולם הבא. המילה וְשֵׁרֶשְׁךָ מתארת עקירה מוחלטת של כל השורשים והצאצאים, כך שלא יישאר לו המשך בעולם [רש"י, רד"ק]. בנוסף, עקירתו מֵאֶרֶץ חַיִּים מצביעה לא רק על מיתת משפחתו בעולם הזה, אלא בעיקר על אובדן נשמתו ועקירתו מחיי העולם הבא, היא ארץ החיים העליונה, כך שלא יהיה לו בה כל חלק [רד"ק, מלבי"ם, תורה תמימה].
הפסוק נחתם במילה סֶלָה, המשמשת כסיום מוחלט לעניין, ומהווה ביטוי של תפילה או קביעה ברוח הקודש שכך אכן יקרה באמת [אבן עזרא, מלבי"ם].