תארו לעצמכם מצב שבו מישהו מספר רק חצי מהסיפור האמיתי, בכוונה כדי לסבך אדם אחר. דואג האדומי עשה בדיוק את זה, והשתמש במילים שלו ממש כמו בכלי נשק כדי לפגוע באחימלך הכהן. דואג אהב להשתמש בדברי בלע, שזה אומר מילים של הרס וחורבן שנועדו להשחית ולעשות רע.
בנוסף, הייתה לו לשון מרמה, כלומר הוא רימה אנשים בצורה מתוחכמת. איך הוא עשה זאת? בהתחלה הוא פשוט שתק. כשהוא ראה שאחימלך עוזר לדוד, הוא לא הזהיר אותו ששאול המלך יכעס על כך. אחר כך, כשהלך להלשין לשאול, הוא בחר לספר רק את העובדות המחשידות, כמו זה שאחימלך נתן לדוד אוכל וציוד. אבל הוא העלים בכוונה את העובדה החשובה ביותר: שאחימלך פעל בתמימות וחשב שדוד נמצא בשליחות סודית של המלך. על כל זה הוא גם הוסיף שקר מוחלט, וטען שאחימלך ידע שדוד בורח.
בסופו של דבר, השקרים של דואג פגעו בו בעצמו. מאוחר יותר, הוא בא אל דוד ושיקר לו שהוא זה שפגע בשאול המלך, מתוך מחשבה שדוד ייתן לו על כך פרס. אבל דוד העניש אותו בחומרה על סמך המילים השקריות שיצאו לו מהפה. כך יצא שהשקרים והרמאות של דואג הם אלו שהביאו בסוף למפלתו, והוא נענש על כך שגרם לפגיעה באחימלך.