תהלים, פרק נ״ז, פסוק ח׳

מתוך סכנת חיים ומשבר עמוק, המשורר פונה ישירות אל אֱלֹהִים ומצהיר על יציבות פנימית וביטחון מוחלט. הכפילות של המילים נָכוֹן לִבִּי מדגישה כי ליבו נותר מוכן, יציב ומכוון בכל עת, מתוך אמונה שלמה בה' בין במידת הדין ובין במידת הרחמים. חוסן זה בא לידי ביטוי ביכולתו להישען על סיוע אלוהי, להתגבר על היצר ולהימנע משפיכות דמים גם כאשר נרדף על ידי אויבו. מתוך אותה יציבות הוא מעורר את נפשו ומכריז אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה, כדי להודות לה' על ההצלה העתידית, על עמידת ליבו בלחץ ועל כך שנמנע ממנו לחטוא.