תהלים, פרק נ״ז, פסוק ד׳

בעת צרה שבה אין כל סיכוי להצלה בדרך הטבע, המשורר בוטח כי ה' יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי באמצעות מלאכיו, ואף מסכים עם לעג אויביו כי רק התערבות שמימית תוכל להצילו. הוא מבקש מה' שישפיל ויעצור את מי שחֵרֵף שֹׁאֲפִי, כלומר האויב המשתוקק לבלוע ולהשמיד אותו, אך מבלי להמית את הרודף סֶלָה, מילה המשמשת כאן כהדגשה או כהפסק מוזיקלי. מתוך ביטחון מלא הוא מצהיר כי יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ כדי לממש את הבטחתו, כאשר החסד מתבטא בעצם בחירתו של דוד למלך ובהגנה עליו, והאמת היא קיום ההבטחה בפועל על ידי הצלתו ומימוש ייעודו.