תהלים, פרק נ״ח, פסוק א׳

בעת מנוסתו מפני שאול, זועק דוד כנגד יועצי המלך ושופטיו אשר שפטו אותו כמורד במלכות והעניקו לשאול הצדקה להורגו. תפילה זו, הפותחת במילים לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת, היא בקשה מה' שלא ייתן לאויביו להשחיתו, או לחלופין מזכירה את הוראתו של דוד לאנשיו שלא לפגוע בשאול כאשר כרת את כנף מעילו. לאחר מעשה זה, סירבו אנשי הלשון הרע להכיר בכך שדוד חס על חיי המלך, וטענו בזלזול כי המעיל נקרע בקוצים כדי להבטיח שהרדיפה תמשך. המונח לְדָוִד מִכְתָּם משמש כציון לנעימה מוזיקלית, אך גם מעיד על אופיו של דוד שהיה עניו ותמים, ובזכות הימנעותו מפגיעה בשאול הוא הכין את לבו לה' ושמר על זכותו למלוך בעתיד.