הצהרתו של דוד כי אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ נובעת מהבטחת ה' ברוח נבואתו, שמלכותו תאחד את כל ישראל ותעמוד לעד. בעקבות זאת הוא קורא אֶעְלֹזָה, ומבטא שמחה נטולת גאווה על זכותו להושיע את העם, תוך רמיזה לקיבוץ הגלויות והגאולה העתידית. כדי להמחיש את שלטונו הוא מכריז אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד, אזורים המייצגים שטחים שהיו תחת שליטת אויבים או שלטון בית שאול. דוד ימדוד את הקרקעות כדי לחלק את השטח ואת נכסי האויבים לישראל, כאשר דעה שונה גורסת שהמדידה מתארת את ענישת האויבים עצמם והכרתת עבודת האלילים שלהם.
תהלים, פרק ס׳, פסוק ח׳
אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקׇדְשׁ֗וֹ אֶ֫עְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.