העם פונה אל ה' ושואל הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ, כלומר עזבתנו בעקבות חטאינו, וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ, במובן שאינך יוצא עמנו למלחמה. תחושת נטישה זו מובילה להכרה בכוחו של ה', שכן כשם שהתבוסות נגרמו מכך שה' עזב את המערכה, כך ניצחון המעטים תלוי לחלוטין בעזרתו. עזיבה ראשונית זו נועדה לחנך את העם ולהראות לו כי אין כל תוחלת לכוח הצבאי ולהישענות על בשר ודם. משום כך, מילים אלו מבטאות תחינה והכנעה מוחלטת בפני ה', בניגוד לאמירתן מתוך גאווה ויוהרה של כוח אנושי.
תהלים, פרק ס׳, פסוק י״ב
הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.