מזמור זה בוקע מתוך סערת המלחמות שניהל דוד מול קואליציות של עמים עוינים, בהם ארם נהריים, ארם צובה ואדום. הרקע ההיסטורי רווי במאבקים, פריצות של האויבים לערי ישראל כמו שכם וסוכות, והתגייסות של שבטי עבר הירדן לעזרת אחיהם עד לניצחון [מלבי"ם]. המערכה מול אדום הייתה מורכבת במיוחד והתרחשה בכמה שלבים, כאשר בתחילה הוכו האדומים על ידי אבישי בן צרויה, ולאחר מכן שב יואב שר הצבא והכה בהם שוב באותו המקום [אלשיך].
הכותרת הפותחת את המזמור מכילה מונחים מוזיקליים ופיוטיים שזכו למגוון פירושים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מתייחס לכלי נגינה משובח. המילה שׁוּשַׁן מתארת כלי נגינה בעל שישה מיתרים [ביאור שטיינזלץ], או כלי המעוצב בצורת פרח השושנה [מצודת ציון, מאירי]. המילה עֵדוּת בהקשר זה נגזרת מהמילה "עדי" ותכשיט, ומעידה על יופיו וייחודו של הכלי [אבן עזרא, מצודת ציון, מאירי]. מנגד, יש הסבורים כי צירוף מילים זה הוא למעשה שורת הפתיחה של פיוט או שיר עתיק, שהמזמור הולחן על פי המנגינה שלו [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
המילה מִכְתָּם מתפרשת כתפילה [ביאור שטיינזלץ], אך גם כביטוי המעיד על ערכו העצום של המזמור, שהיה אהוב ויקר לדוד כמו תכשיט העשוי מזהב משובח, "כתם פז" [רש"י, מצודת דוד].
רובד פרשני נוסף, המבוסס על מדרשי חז"ל, מוציא את המילים מהקשרן המוזיקלי ויוצק בהן משמעות היסטורית ומשפטית. לפי גישה זו, הביטוי עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מסמל את בית הדין הגדול, הסנהדרין, שחבריו נמשלו לשושנה ועדותם היא ההכרעה המשפטית. כאשר יצא יואב להילחם בארם, טענו כלפיו הארמים כי מלחמה זו מהווה הפרה של ברית השלום והשבועה העתיקה שנכרתה בין יעקב אבינו ללבן הארמי. יואב, שלא ידע כיצד להשיב לטענה, פנה לדוד, וזה הושיב את הסנהדרין לדון בדבר. פסיקת הסנהדרין הייתה שהארמים הם אלו שהפרו את הברית לראשונה, הן כאשר בלק שכר את בלעם מארם כדי לקלל את ישראל, והן בימי שעבוד ישראל לכושן רשעתיים הארמי, ולכן המלחמה מוצדקת ומותרת [רש"י, מאירי]. דוד עצמו, אף שהיה מלך דגול, מתואר במילה מִכְתָּם כמי שהיה "מך ותם", כלומר התנהג בענווה ובתמימות גם במלכותו, ואף נולד מהול [רש"י].
המילה החותמת את הפתיחה, לְלַמֵּד, חושפת את מטרת כתיבת המזמור. דוד ציווה על המשוררים ללמוד את השיר כדי להזכיר לדורות את חסדי ה' שהעניק ניצחון לאחר רגעי חולשה [אבן עזרא], ולעורר את הלבבות להבנה שכל המאורעות מכוונים בהשגחה עליונה [מצודת דוד, מאירי]. מעבר לכך, המזמור נועד ללמד גם על העתיד. המאבקים בארם ובאדום הם סימן ורמז לגאולות העתידיות של עם ישראל מידי משעבדיו. כך, למשל, נרמז כאן הניצחון על זרע עמלק ואדום בימי גלות מדי בעיר שושן הבירה, וכן נקמת ה' העתידית באויבי ישראל [אלשיך, מנחת שי].