הבדל מהותי ניצב בין מעצמות העולם העתיק לבין מעלתה הייחודית של ציון, כאשר ה' או המשורר פונים לאהובים ולמכרים, לְיֹדְעָי, ומכריזים אַזְכִּיר את האומות הגאות כמצרים, המכונה רַהַב, וּבָבֶל, וכן הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצֹר עִם־כּוּשׁ. בניגוד לציון שופעת החכמים, באומות אלו אדם חכם הוא נדיר כל כך, עד שמצביעים עליו בפליאה ואומרים זֶה יֻלַּד־שָׁם. פער זה נובע מכך שבאומות העולם האדם הפרטי בטל בתוך הכלל, לעומת ציון שבה כל יחיד הוא חיוני ומשלים את האומה. במבט אל ימי קיבוץ גלויות, ה' מזכיר מדינות אלו כדי שיחפשו וישיבו את ישראל מן הגלות. למרות השהות הארוכה בארצות זרות, זהותו של עם ישראל לא נטמעה אלא נשמרה זכה, כאילו כל אחד מהם יֻלַּד־שָׁם, בירושלים.
תהלים, פרק פ״ז, פסוק ד׳
אַזְכִּ֤יר ׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י הִנֵּ֤ה פְלֶ֣שֶׁת וְצֹ֣ר עִם־כּ֑וּשׁ זֶ֝֗ה יֻלַּד־שָֽׁם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.