שמתם לב פעם איך זמן שמשחקים בו או נהנים בו עובר כל כך מהר? אנחנו מחכים למשהו המון זמן, ופתאום הוא נגמר. הזמן בחיים שלנו עובד בצורה קצת דומה. משה רבנו, שאמנם חי עד גיל מאה ועשרים, הסתכל בנבואה קדימה על הדורות הבאים ולימד אותנו משהו חשוב על הזמן שלנו בעולם. הוא מסביר שבדרך כלל יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, כלומר אורך החיים הרגיל של אדם הוא שבעים שנה. לפעמים, אם האדם חזק ובריא במיוחד, הוא מגיע לגיל מבוגר יותר, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה.
כשאנשים צעירים וחזקים, הם לפעמים מרגישים שהכוח שלהם יישאר לתמיד. הם רצים אחרי הצלחה, עושר וגאווה. אבל משה מזכיר לנו שוְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן – אפילו שנות השיא והכוח מלאות בעבודה קשה, בדאגות ובדברים שחולפים. הזמן שלנו לא עוצר לעולם, גָז חִישׁ מסביר שהזמן נחתך, ממהר ורץ, וַנָּעֻפָה – והחיים חולפים מהר, ממש כמו ציפור שעפה לה בשמיים או כמו מצמוץ של העין. המטרה של הדברים האלה היא לא להעציב אותנו, אלא לגלות לנו סוד: דווקא בגלל שהזמן שלנו קצוב ועובר כל כך מהר, כל יום הוא יקר מאוד. במקום לבזבז את הכוח על דברים שלא נשארים, כדאי לנו לנצל את הזמן כדי לעשות מעשים טובים, להתקרב לה' ולהתמקד במה שבאמת חשוב.