זכריה, פרק ה׳, פסוק ד׳

קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה משהו רע וחשבתם שאף אחד לא שם לב והוא פשוט יצא מזה בשלום? לפעמים זה נראה ככה, אבל ה׳ רואה הכל. ה׳ מחכה בסבלנות רבה ונותן לאנשים זמן לתקן את ההתנהגות שלהם, אבל כשזה לא קורה, הוא מוציא אזהרה ברורה. המילה הוֹצֵאתִיהָ מלמדת שההמתנה הסתיימה, וכעת מגיעה התוצאה של המעשים הרעים. האזהרה הזו מכוונת במיוחד אל בית הגנב ואל בית הנשבע לשקר. הסיבה שדווקא החטאים האלו נבחרו היא כדי להראות עד כמה חמור כשאנשים פוגעים אחד בשני, משקרים וגונבים, כי מעשים כאלה הורסים את האמת והטוב שצריכים להיות בין בני אדם. התוצאה של המעשים האלו לא חולפת מהר, אלא וְלָנֶה בתוך הבית. המשמעות של המילה הזו היא להישאר ולשכון באופן קבוע. כלומר, הפורענות תישאר בבית של מי שבחר לעשות רע. המילים וְכִלַּתּוּ וְאֶת־עֵצָיו וְאֶת־אֲבָנָיו מתארות עד כמה שקר וגניבה הם דברים הרסניים. יש להם כוח לפרק לגמרי אפילו דברים חזקים ומוצקים מאוד כמו עצים ואבנים, עד שלא יישאר מהבית שום זכר.