יצא לכם פעם לנסוע למקום שלא ממש רציתם להיות בו, אבל אחרי כמה זמן כל כך התרגלתם אליו, שכבר לא התחשק לכם לחזור הביתה? זה בדיוק מה שקרה להרבה מאנשי עם ישראל בגלות. הנביא זכריה רואה במראה נבואי איך כל הרשע, המריבות וההתנהגות הרעה נאספים לתוך כלי מדידה גדול, ונלקחים רחוק מארץ ישראל אל מקום אחר, כדי לִבְנוֹת־לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. ארץ שנער היא בבל, והמטרה היא לנקות את ארץ ישראל מכל החטאים ולהעביר אותם משם.
אבל למה דווקא לבבל? הפרשנים מסבירים שזהו עונש של "מידה כנגד מידה". בגלל שחלק מהעם חטאו בכך שרימו בכלי מדידה, הם הוגלו בתוך כלי מדידה. המילה וְהֻנִּ֥יחָה מתארת בצורה מיוחדת את מה שעבר עליהם שם. מצד אחד, בהתחלה הם הונחו בבבל בכוח, כי הם הוגלו לשם נגד רצונם. מצד שני, עם השנים הם הניחו את עצמם שם מרצונם החופשי. הם בנו לעצמם בתים, נטעו כרמים והתרגלו לחיים הנוחים. כשהגיעה ההזדמנות לחזור לארץ ישראל כדי לבנות את בית המקדש השני, רבים מהם פשוט התעצלו להגיע. בגלל שהם בחרו להישאר ולא לחזור, נאמר שהם יישארו שם עַל־מְכֻנָתָהּ, כלומר על בסיסם ובמקומם הקבוע, ויישארו בבבל עוד זמן רב.