מעבר בין מראות נבואיים מתרחש כעת, כאשר הנביא מובל מחזון אחד למשנהו כדי להיחשף לרובד נוסף של חטאי העם.
המילה וַיֵּצֵא מתפרשת על ידי הפרשנים בכמה אופנים, המצביעים על שינוי במעמדו של המלאך או בתוכן הנבואה. יש המסבירים כי לאחר מראה המגילה הקודם, המלאך נעלם לזמן מה ואז הופיע שוב כדי להציג את החזון החדש [רד"ק]. היעלמות זמנית זו של המלאך הדובר נושאת גם משמעות סמלית, שכן היא מרמזת על כך שבמהלך הגלות עתידה הנבואה להסתלק מן העם [מצודת דוד]. גישות אחרות רואות ביציאת המלאך מעבר פיזי או רוחני: יציאה מתוך קבוצת מלאכים אחרת [אבן עזרא], או מעבר למדרגה שונה כדי להציג סוג חדש של חטאים הנידונים במידה ובמשקל, בשונה מחטא שבועת השקר מהחזון הקודם שעונשו אינו מוגבל [מלבי"ם].
המלאך פונה אל הנביא ואומר לו שָׂא נָא, כלומר הרם עתה [מצודת ציון] את עיניך, והבט אל הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת, התופעה המופיעה כעת לנגד עיניך [ביאור שטיינזלץ].
באשר למקור שממנו מגיעה אותה הוויה הַיּוֹצֵאת, הדעות חלוקות. יש הסבורים כי היא יוצאת מן השמים [מצודת דוד], בעוד אחרים מפרשים שהיא יוצאת מתוך קודש הקודשים ובית ה' [רש"י, רד"ק]. פירוש נוסף גורס כי היציאה מתייחסת ליציאה מארץ ישראל, כרמז ליהודים הגולים [רד"ק].
מטרת מראה זה היא להוכיח את היהודים שנשארו בבבל ונמנעו מלעלות לארץ ישראל כדי לבנות את המקדש ולקיים את מצוות ה'. בניגוד לחזון הקודם שעסק בחטאים גלויים וידועים כדוגמת גניבה, החזון הנוכחי מתמקד בעניינים נסתרים הנעלמים בלב האדם [אבן עזרא].