חזון נבואי זה מציג סמל מוחשי של כלי מדידה, שדרכו משתקפים חטאי העם ואופן פעולתה של ההשגחה האלוהית בעולם. כאשר הנביא שואל מַה הִיא, הוא מבקש להבין את פשר המראה שהמלאך מציג בפניו לראות [רש"י, מצודת דוד], או לחלופין, הוא שואל מהו החוב היוצא כעת מלפני ה' כדי לגבות את התשלום מהחוטאים [אברבנאל].
המלאך משיב כי זֹאת הָאֵיפָה, שהיא כלי מדידה גדול [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי האיפה מסמלת את עקרון הגמול האלוהי של מידה כנגד מידה. עם זאת, קיימות גישות שונות באשר למהות החטא והעונש המיוצגים בכלי זה. גישה אחת רואה באיפה רמז ישיר לחטאים כלכליים ולשחיתות, שבהם אנשים רימו את הבריות באמצעות הקטנת מידות משקל [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. גישה רחבה יותר מפרשת שהכלי מסמל את מידת הדין הכללית, שבה ה' מודד לאנשי הרשע עונש מדויק בהתאם למחשבתם ולחטאיהם [אבן עזרא, מלבי"ם]. לפי תפיסה זו, יציאת האיפה מסמלת השגחה על חטאים הנעשים ברחבי הארץ, בשונה מחטאים חמורים יותר הנידונים בתוך המקדש [מלבי"ם]. מנגד, יש מי שקושר את האיפה למאורע היסטורי ספציפי, ומסביר כי היא מסמלת את גלות עשרת השבטים: כשם שהם האריכו ימים ברשעתם ללא חזרה למוטב, כך ה' מדד להם עונש של גלות ארוכה וממושכת [רד"ק].
לגבי סיום הפסוק, זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ, מתפצלים הפרשנים לשלוש דרכים מרכזיות בהבנת המושג "עינם":
הראשונה מתמקדת בחוטאים עצמם, ומסבירה כי מדובר בעיניים החומדות של הגזלנים, שחיפשו בכל רחבי הארץ הזדמנויות לעשוק ולרמות [רש"י, אברבנאל, שטיינזלץ].
השנייה מתייחסת לעיני הציבור הרחב, וקובעת כי ה' יחשוף את חטאי הרשעים ואת עונשם לעיני כל, כך שיושבי הארץ כולה ישימו את עיניהם על גמול המעשים וילמדו לקח [מצודת דוד, אבן עזרא].
הגישה השלישית רואה בכך ביטוי להשגחה העליונה, ומפרשת כי "עינם" היא למעשה עינו של ה', הפקוחה ומשוטטת בכל הארץ כדי לראות את מעשי בני האדם ולהענישם בהתאם למידת חטאם [רד"ק, מלבי"ם].