החזון הנבואי ממשיך ברצף של תמונות וסמלים מתחלפים. לאחר המראות הקודמים שעסקו בבניין בית שני ובתהליך הגאולה, המוקד משתנה אל עבר עתיד קודר יותר: חשיפת העוונות שיובילו לחורבן הבית השני ולגלות נוספת. מראה זה נועד להסביר לנביא מדוע הגאולה השלמה וקיבוץ הגלויות לא יתרחשו במלואם כבר בתקופת בית שני [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
בראשית דבריו אומר הנביא ואשוב, כלומר הוא חזר ונשא את עיניו כלפי מעלה אל השמיים [מצודת דוד]. שם הוא רואה מגלה, שהיא מעין איגרת הנקראת כך על שם שגוללים אותה [מצודת ציון].
באשר למילה עפה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמגילה מתעופפת ופורחת באוויר השמיים, כאילו היא יורדת מלמעלה אל הארץ. פרשנות זו נשענת גם על התרגום הארמי הקדום [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, אברבנאל, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, קיימות גישות לשוניות נוספות: יש המפרשים את המילה במשמעות של מגילה "פרושה" [אבן עזרא בשם יפת], בעוד שגישה מדרשית מפרשת את המילה כ"כפולה" (מגזירה ארמית), אם כי יש מי שדוחה פירוש זה מכל וכל [רש"י, אבן עזרא].
במישור הרעיוני, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר ב"מגילת פורענות". הם מקבילים חזון זה למגילה שראה הנביא יחזקאל, שהייתה מלאה בקינים ונהי. אלא שבעוד יחזקאל חזה במגילה שגזרה את חורבן הבית הראשון, זכריה רואה כעת את המגילה המבשרת על חורבן הבית השני [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].
מהותה של מגילת הפורענות מוסברת באמצעות משל לחנווני המנהל פנקס חובות פתוח: ה' מאריך אף ורושם את עוונותיהם של פושעי בית שני, כגון הגנבים והנשבעים לשקר. כאשר מתמלאת סאת החטאים, מוציא ה' את המגילה כולה בבת אחת כדי להיפרע מן החייבים [אברבנאל].