חזון זכריה מגיע לשיאו כאשר מתגלה זהותם של שני עצי הזית הניצבים משני צידי המנורה. עצים אלו מסמלים את מודל ההנהגה הכפולה, השואבת את כוחה ממקור אלוהי ומשפיעה שפע ואור על העולם כולו.
המילה הַיִּצְהָר משמעותה שמן, ולכן המנהיגים נמשלו לעצי זית [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר מייצגים את שני עמודי התווך של ההנהגה בישראל: המלכות והכהונה הגדולה, שכן נושאי תפקידים אלו נמשחים לתפקידם בשמן משחת קודש. מבחינה היסטורית, הכוונה היא לשני מנהיגי הדור באותה עת, זרובבל בן שאלתיאל המייצג את המלכות, ויהושע הכהן הגדול [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש הרואים בכך גם רמז עתידי למלך המשיח ולכהן הגדול שיעמדו באחרית הימים [מצודת דוד]. ברובד אלגורי שונה לחלוטין, יש מי שדורש כי שני בני היצהר הם משל ליצר הטוב וליצר הרע, כאשר היצר הרע מתהפך גם הוא לטובה בזכות לימוד התורה [רש"י].
הפרשנים מצביעים על חלוקת תפקידים הרמונית בין שני המנהיגים. בעוד שהמלך אחראי על חיזוק המצוות שבין אדם לחברו, כדוגמת משפט וחסד, הכהן הגדול מופקד על המצוות שבין אדם למקום, קרי תורה ועבודת ה' [מלבי"ם]. בין שני מנהיגים אלו שוררת עצת שלום, והם פועלים יחד ללא קנאה הדדית [אבן עזרא]. העובדה שהם נמשלו לעצי זית מדגישה את אנושיותם, שכן האדם נמשל לעץ השדה, אך השפע הניסי וההשגחתי שהם מעבירים לעם ישראל נמשל לזהב טהור [מלבי"ם]. במבט היסטורי רחב יותר, עצי הזית הם זרובבל ויהושע, ענפי העצים מסמלים את תחילת מעשיהם בבניין המקדש, והצנורות המעבירים את השפע מסמלים את עזרא ונחמיה שבאו אחריהם והשלימו יחד את הבאת האורה והטובה לישראל [רד"ק].
לגבי תיאורם כהָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, המילה עַל מתפרשת כאן במשמעות של "אצל" או "ליד" [מצודת ציון]. עמידה זו מבטאת את היותם ממונים ומזומנים לשרת ולעשות את רצון ה' [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פרשנים אחרים רואים בעמידה זו תיאור של תפילה ובקשה; הם עומדים לפני ה' כדי לבקש רחמים על עם ישראל [מצודת דוד], או כדי להתפלל שתחזור אליהם גדולתם ההיסטורית [רש"י]. עצם העובדה שהשמן זורם מעצי הזית אל המנורה מאליו, ללא התערבות אדם, רומזת לכך שחזרת הממשלה והגאולה לישראל לא תתרחש בכוח צבאי או בגבורה אנושית, אלא אך ורק ברוח ה' [מצודת דוד].