חזון המנורה מציג תמונה פלאית של מערכת המזינה את עצמה באופן תמידי, ללא מגע יד אדם. לצד המנורה ניצבים מקורות השמן הטבעיים, המשתלבים במבנה הטהור של המנורה ויוצרים רצף של אור.
וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ – הפרשנים מסכימים כי מדובר בשני אילנות זית חיים הניצבים בסמוך למנורה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהמילה עָלֶיהָ עשויה לרמז על מיקום מעל המנורה, הכוונה היא שהעצים סמוכים אליה או אל הגולה, שהיא הקערה שבראשה [מלבי"ם, רד"ק]. תהליך הפקת השמן מעצים אלו מתרחש מאליו: הזיתים הגדלים על האילנות נושרים ונחבטים אל תוך מערכת של צינורות זהב המשמשים כעין בית בד. שם הזיתים מתחממים ונעצרים, והשמן הזך נוזל ישירות אל הגולה, וממנה יורד אל הנרות הדולקים [רש"י].
אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ – העצים ממוקמים משני צדי הקערה העליונה. הביטוי עַל שְׂמֹאלָהּ משמעותו פשוט "מִשְּׂמֹאלָהּ" [רד"ק]. בהמשך הנבואה העצים מתוארים כניצבים מימין ושמאל למנורה כולה, אך הכוונה העניינית נותרה זהה, שכן הגולה והמנורה הן חלק מאותה מערכת [רד"ק]. המשמעות הסמלית העמוקה של העצים, והסיבה לכך שישנם בדיוק שניים, נותרות סתומות בפסוק זה ומתבארות באופן מפורט רק בהמשך החזון [אבן עזרא, מלבי"ם].