הנביא זכריה מבקש להבין לעומק את פרטי מראה המנורה, ומתמקד בשניות של האלמנטים שנגלו אליו ובתהליך הפקת השמן הפלאי. לאחר שאלתו הראשונה, הוא פונה בשנית כדי לברר ביתר פירוט את משמעותם של רכיבים ספציפיים בחזון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הנביא שואל על שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים, שהם ראשי ענפי עץ הזית [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי הענפים מכונים בשם זה כהשאלה משיבולי תבואה; כשם ששיבולת חיטה מלאה בגרגרים, כך היו ענפי הזית הללו עמוסים ומלאים בגרגרי זיתים [רד"ק, מצודת ציון]. במראה החזון, שני ענפי זית נתלשו ממקומם, נפלו אל הכלים ונדרכו מעצמם באורח פלא, ללא מגע יד אדם [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק].
לגבי מיקומם של הענפים, הפסוק מציין כי הם נמצאים בְּיַד הכלים. קיימת מחלוקת לגבי הוראת מילה זו; יש המפרשים כי הענפים היו ממוקמים ליד או אצל הכלים [רש"י, ביאור שטיינזלץ], בעוד אחרים סבורים כי המשמעות היא בתוך, כלומר הענפים נפלו ממש לתוך הכלים כדי להידרך שם [רד"ק, מצודת ציון].
הכלים עצמם נקראים צַנְתְּרוֹת, והם מתוארים ככלים עשויים זהב, מעין צפחת או כלי קיבול [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מכלים אלו היו הזיתים הַמְרִיקִים, כלומר שופכים ומזילים את השמן [מצודת ציון], אל עבר הגולה שבראש המנורה, וממנה יצק השמן דרך צינורות אל הנרות עצמם [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד].
בסופו של הפסוק מתואר כי מה שניגר מן הכלים הוא הַזָּהָב. הפרשנים מסכימים פה אחד כי אין הכוונה למתכת הזהב עצמה, אלא לשמן הזית. זהו תיאור לשמן צלול, נקי, מזוקק וטוב, שצבעו כעין הזהב והוא מאיר באור יקרות [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].