זכריה, פרק ד׳, פסוק י״ב

Zechariah 4:12Sefaria

וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבְּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב׃

יצא לכם פעם לראות משהו קורה לגמרי מעצמו, כמו פלא, בלי שאף אדם ייגע בו? הנביא זכריה רואה חזון מדהים של מנורה, והוא מבקש להבין לעומק את כל הפרטים שנגלו אליו. הוא שואל על שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים, שהם בעצם הענפים העליונים של עץ הזית. למה הם נקראים כך? כי בדיוק כמו ששיבולת של חיטה עמוסה בהמון גרגרים, כך גם ענפי הזית האלו היו מלאים ועמוסים בגרגרי זיתים. בחזון הפלאי, שני ענפי הזית האלו נתלשים ממקומם, נופלים אל הכלים, והזיתים נמעכים ומוציאים שמן לגמרי מעצמם.


הענפים נמצאים בְּיַד, כלומר ממש ליד, שני כלי זהב שנקראים צַנְתְּרוֹת. מתוך הכלים האלו, הזיתים הַמְרִיקִים, כלומר שופכים ומזרימים את השמן, אל הקערה שבראש המנורה, ומשם השמן זורם ישר אל הנרות. בסוף התיאור נאמר שמה שנוזל מתוך הכלים הוא הַזָּהָב. האם באמת נוזל משם זהב? הפרשנים מסבירים שלא מדובר במתכת זהב, אלא בשמן זית כל כך נקי, צלול ומשובח, עד שהצבע שלו נוצץ ומאיר ממש כמו זהב יקר.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״א
פסוק י״ג

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.