במראה נבואי נשגב, נגלית לנגד עיניו של זכריה מנורה טהורה, המשמשת סמל רב־עוצמה לאורו של ה׳, להשגחתו ולתורתו. המלאך פותח בדו־שיח עם הנביא ושואל אותו למראה עיניו, שאלה שלדעת חלק מהמפרשים [אברבנאל] נועדה באופן ייחודי לעורר את תשומת לבו לפרטי המראה. תשובת הנביא נפתחת במילה הכתובה ויאמר – כסיפור דברים של הכתוב, אך נקראת וָאֹמַר – כדיבור ישיר מפי זכריה עצמו [רד"ק, מנחת שי].
הנביא מתאר מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, תיאור המדגיש כי המנורה עשויה כולה מקשה אחת של זהב, דבר המרמז על שלמות, הוד והדר אלוקי [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בראש המנורה ניצבת וְגֻלָּהּ, שהיא כעין ספל גדול ועגול או מעיין נובע המכיל בתוכו את השמן [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות ה"א בסוף המילה מנוקדת במפיק, ויש המסבירים כי היא משמשת לכינוי נקבה או לתפארת המליצה [מנחת שי, רד"ק]. ברמה הרעיונית, ה"גולה" מסמלת את המקור העליון, מעיין השפע האלוקי שממנו מורקת הברכה לעולם [מלבי"ם], או שפע של רוח חכמה עליונה [חומת אנך].
על המנורה מונחים וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ, שהם כעין בזיכים (כוסיות) שבהם מונחים השמן והפתילות, בדומה למבנה של מנורת המקדש [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השמן זורם מן הספל העליון אל הנרות דרך מוּצָקוֹת, שהן צינורות שדרכם ניצוק ונמשך השמן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
סביב הביטוי שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת מתקיימת מחלוקת פרשנית מרכזית באשר למספר הצינורות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ] היא שלכל אחד משבעת הנרות היו שבעה צינורות נפרדים (בסך הכל ארבעים ותשעה צינורות), המזרימים את השמן מן הספל אל הנרות. לעומת זאת, פרשנים אחרים [אבן עזרא, רד"ק] סבורים כי היו רק שבעה צינורות בסך הכל (אחד לכל נר), והכפילות במילים "שבעה ושבעה" היא סגנון מקראי של כפל לשון. על גישה זו נמתחה ביקורת [אברבנאל], בטענה שתוספת האות וי"ו במילה "ושבעה" מעידה על תוספת של ממש ולא רק על חזרה סגנונית.
מעבר לתיאור הפיזי של המנורה, המראה טומן בחובו משמעויות רוחניות עמוקות. זרימת השמן דרך הצינורות אל הנרות מתרחשת מאליה, ללא מגע יד אדם. תהליך זה בא ללמד כי בניין בית המקדש והגאולה לא ייעשו בכוח אנושי או בעוצמה צבאית, אלא ברוח ה׳ ובסיועו [אבן עזרא, מצודת דוד]. אור המנורה מסמל את הבטחת ה׳ להאיר לישראל מתוך החשכה שבה היו שרויים, והמנורה האמצעית רומזת לכוחו של ה׳ לחבר בין ניגודים בעולם [רד"ק].
בנוסף, יש הרואים בשבעת הנרות רמז לשבע המידות העליונות שדרכן מנהיג ה׳ את עולמו, כאשר השמן יורד אליהן דרך שבעה צינורות המעידים על כך שכל מידה כלולה מכל שאר המידות [מלבי"ם]. גישה פרשנית נוספת [חומת אנך] דורשת את מראה המנורה כרמז לתורה; בעוד שעד כה זכינו לחמישה חומשים בלבד, לעתיד לבוא תתגלה התורה כולה בשלמותה (כמנורת זהב כולה), ואז יתגלו בה שבעה ספרים שלמים ומפורסמים, כנגד שבעת נרות המנורה.