זכריה, פרק ד׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לעצום עיניים ולדמיין חפץ נוצץ ומרהיב במיוחד? מלאך ה׳ מתגלה אל זכריה הנביא ושואל אותו מה הוא רואה, כדי שזכריה ישים לב לכל הפרטים הקטנים של המראה המיוחד. זכריה מתאר שהוא רואה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, כלומר מנורה שעשויה כולה מחתיכה אחת שלמה של זהב, מה שמראה על השלמות וההדר שלה. בראש המנורה מונחת וְגֻלָּהּ, שהיא מעין קערה עגולה וגדולה המלאה בשמן. הקערה הזו מסמלת את המקור העליון שממנו ה׳ שולח שפע וברכה לכל העולם. על המנורה יש וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ, שבע כוסיות קטנות שבתוכן שמים את השמן והפתילות, ממש כמו במנורת בית המקדש. השמן זורם מהקערה העליונה אל הנרות דרך מוּצָקוֹת, שהן צינורות קטנים. המראה מפרט שיש שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, כלומר שלכל אחד משבעת הנרות מחוברים שבעה צינורות נפרדים שדרכם השמן נשפך פנימה. הדבר המדהים ביותר במראה הזה הוא שהשמן זורם אל הנרות מעצמו, בלי שאף אדם ימזוג אותו. הפלא הזה בא ללמד את עם ישראל מסר חשוב מאוד: בניין בית המקדש והגאולה לא יקרו רק בזכות כוח של אנשים או צבא, אלא בעזרת הרוח והסיוע של ה׳. אור המנורה הוא הבטחה משמחת של ה׳ שהוא יאיר לעם ישראל את הדרך, גם כשהם מרגישים שהם נמצאים בחושך.