הבטחה נבואית ניתנת למנהיג העם, ולפיה מי שהחל במלאכת בניין המקדש יזכה גם להשלימה, ובכך תאומת שליחותו האלוהית של הנביא.
המילים יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ מתייחסות בלשון עבר [אבן עזרא] להנחת אבן הפינה של הבית השני בימי כורש [רש"י]. פעולה זו נעשתה בתחילה בקושי, בדוחק ובאופן סמלי בלבד [ביאור שטיינזלץ]. אגב כך, יש לציין כי קיים דפוס ישן ויחיד שבו נוספה המילה "את" לפני המילים הַבַּיִת הַזֶּה [מנחת שי].
לגבי ההבטחה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה, הפרשנים מסכימים כי משמעות הפועל תְּבַצַּעְנָה היא סיום, גמר והשלמה. עם זאת, קיימות שתי גישות מרכזיות באשר למהות השלמה זו. הגישה ההיסטורית מפרשת כי זרובבל עצמו, שהחל בבנייה, הוא זה שיזכה לסיים את בניין הבית עתה, למרות כל העיכובים שניצבו בדרכו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה משיחית רואה כאן הבטחה ארוכת טווח. לפי פירוש זה, המילה "ידיו" רומזת למשיח שעתיד לצאת מזרעו של זרובבל. המשיח הוא שישלים את בניין הבית העתידי, ומכיוון שבית זה עתיד לעמוד באותו מקום בדיוק, בניינו נחשב כהשלמה הסופית והמוחלטת של המקדש [מצודת דוד].
סיום הפסוק, וְיָדַעְתָּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, מבהיר כי התגשמות הבנייה תהווה הוכחה חותכת לכך שדברי הנביא נאמרו בשליחות ה' [מצודת דוד]. הפנייה בפסוק מתחילה בלשון יחיד במילה וְיָדַעְתָּ ומסתיימת בלשון רבים במילה אֲלֵיכֶם, משום שהנביא פונה ישירות אל זרובבל, אשר ניצב במעמד זה כמייצג של כלל ישראל [אבן עזרא].