זכריה, פרק ד׳, פסוק ט׳

הבטחה נבואית ניתנת למנהיג העם, ולפיה מי שהחל במלאכת בניין המקדש יזכה גם להשלימה. יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ בעבר את אבן הפינה של הַבַּיִת הַזֶּה מתוך קושי ודוחק, וכעת מובטח כי וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה, כלומר ישלימו ויסיימו את הבנייה על אף העיכובים. השלמה זו עשויה להתייחס לזרובבל עצמו שיסיים את בניין הבית עתה, או להבטחה עתידית לפיה המשיח מזרעו הוא שיבנה את המקדש באותו המקום. התגשמות הבנייה תהווה הוכחה חותכת לשליחות הנביא, ולכן הוא פונה אל זרובבל בלשון יחיד, וְיָדַעְתָּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי, ומסיים בלשון רבים, אֲלֵיכֶם, שכן המנהיג ניצב במעמד זה כמייצג של כלל ישראל.