הפסוק מציג חזון רב עוצמה של התגברות על מכשולים בלתי עבירים בתהליך הגאולה ובניין המקדש. הוא מעמת בין מחסום מאיים ועצום לבין התקדמות חלקה וחסרת מעצורים של מנהיג הנבחר על ידי ה', התקדמות שמגיעה לשיאה בהשלמת המלאכה מתוך שמחה המונית.
הביטוי הַר הַגָּדוֹל מסמל את המכשול הניצב בדרך. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במכשול היסטורי ופוליטי: אלו הם שרי עבר הנהר [רש"י] או סנבלט וחבריו [רד"ק, צאינה וראינה], אשר שימשו כשׂוטנים וניסו להשבית את בניין בית המקדש השני. למרות שהם נדמים להר בלתי עביר, הם יאבדו את שררתם ויהפכו לְמִישֹׁר, כלומר לשטח ישר, חלק ושווה [מצודת ציון], כך שזרובבל יוכל לעבור על פניהם בקלות ולהמשיך במלאכה. עם זאת, יש החולקים על זיהוי זה וטוענים כי סנבלט היה רק מלשין שעיקר כוחו בפיו, ואינו ראוי לתואר "הר גדול", השמור למלך רם ונישא [אברבנאל].
לעומת הפירוש ההיסטורי, גישות אחרות לוקחות את הדימוי לעולמות עתידיים ורוחניים. יש המפרשים כי ההר הגדול הוא מלך גוג, שיחשוב בטעות כי בכוחו לעמוד בפני מלך המשיח אך יסולק מן הדרך [מצודת דוד]. אחרים מסבירים כי מדובר בהר המוריה עצמו, שיצטווה להפוך למישור כדי שיוכלו לחלץ מתוכו את אבן היסוד ששקעה במעמקיו לאורך השנים [מלבי"ם]. במישור האלגורי, ההר מסמל כל מכשול באשר הוא [ביאור שטיינזלץ], ובפרט את יצר הרע, אשר נדמה לצדיקים כהר עצום, אך עתיד להיעקר ולהפוך למישור [אהבת יהונתן, אדרת אליהו, צאינה וראינה].
לאחר הסרת המכשול, הפסוק מתאר כיצד זרובבל וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה. המילה הָרֹאשָׁה מתארת אבן טובה, חשובה ועיקרית [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. חלק מהפרשנים מסבירים כי זוהי אבן המשקולת (אבן הבדיל) שייקח האדריכל בידו כדי לכוון את הבונים ולהקים בניין מפואר [רש"י, אבן עזרא]. פרשנים אחרים רואים בכך סגירת מעגל: כשם שזרובבל הוציא את האבן הראשונה כשהחל את הבניין, כך הוא יזכה להשלים את המלאכה כולה [רד"ק, צאינה וראינה]. בראייה עתידית, מלך המשיח הוא שיוציא את האבן הטובה והחשובה הזו כדי להניחה ביסוד בית המקדש העתידי [מצודת דוד]. מנגד, לפי הפירוש האלגורי, הוצאת ה"אבן" היא למעשה עקירת יצר הרע, המכונה "לב אבן", שכן קיבוץ הגלויות השלם יתאפשר רק לאחר ביעורו [אהבת יהונתן, אדרת אליהו].
השלמת הבניין תלווה בתְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ. המילה תְּשֻׁאוֹת מתארת קול המולה, שאון רב וקריאות שמחה של המון אדם [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא]. כאשר תונח האבן, ישמיעו כל העם קולות המייה ויכריזו על יופייה ועל החן הרב שלה, כאשר כפילות המילים "חן חן" נועדה לחזק ולהעצים את ההתפעלות [מצודת דוד, רד"ק]. בשונה מבניין הבית השני, שלא נשא חן בעיני הזקנים שזכרו את הבית הראשון ובכו למראהו, הבניין העתידי הזה יעורר שמחה שלמה ויישא חן בעיני הכל ללא יוצא מן הכלל [מלבי"ם].