יצא לכם פעם לנסות לבנות משהו ממש חשוב, ופתאום נתקלתם במכשול ענק שהרגיש לכם בלתי אפשרי לעבור? ככה בדיוק הרגישו בוני בית המקדש השני. היה להם מכשול ענק שעמד בדרכם, והוא נקרא הַר הַגָּדוֹל. ההר הזה הוא לא באמת הר של סלעים ואדמה, אלא משל לאויבים חזקים שניסו להפריע ולהפסיק את הבנייה. אבל ה' מבטיח שהמכשול העצום הזה יהפוך לְמִישֹׁר, כלומר לשטח ישר וחלק לגמרי. האויבים יאבדו את הכוח שלהם, והמנהיג זרובבל יוכל לעבור בקלות ולהמשיך במלאכה.
כשהבנייה תסתיים, זרובבל וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה. המילה הָרֹאשָׁה מתארת את האבן הכי טובה, חשובה ועיקרית בבניין. ממש כמו שזרובבל התחיל את הבנייה עם האבן הראשונה, כך הוא יזכה לסיים את המלאכה ולהניח את האבן האחרונה והמפוארת מכולן. כשזה יקרה, יישמעו תְּשֻׁאוֹת, שזה אומר קול המולה וקריאות שמחה של המון אנשים יחד. כל העם יריע בשמחה ויקרא חֵן חֵן לָהּ. הם יתפעלו מהיופי של הבניין ויגידו פעמיים את המילה חן כדי להראות עד כמה הבניין מושלם ונושא חן בעיני כולם.