לאחר שהנביא זכריה הבין את משמעותה של המנורה ונרותיה, המסמלת את עם ישראל ואת האורה והשמחה הפועלות "לא בחיל ולא בכח" [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], הוא פונה אל המלאך הדובר בו ומבקש להבין את שאר פרטי החזיון [מצודת דוד, מלבי"ם].
שאלתו של הנביא, מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים, נועדה לברר אל מה מרמזים העצים הללו [רש"י], ובפרט מדוע הופיעו במראה דווקא שני עצי זית ולא עץ אחד [מצודת דוד].
מיקומם של העצים מתואר במילים עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ. העצים עמדו משני צדיה של הגולה (הקערה) שעל ראש המנורה, אחד מימינה ואחד משמאלה [מצודת דוד], כאשר הם צומחים במקביל למנורה וראשם מגיע עד לגולה שבראשה [מלבי"ם].
מתוך שאלתו של הנביא מתברר כי החזיון כלל פרטים נוספים שלא הוזכרו קודם לכן במפורש [רד"ק]. הנביא הבחין בצינורות זהב ובקבוצות של זיתים הגדלים בצפיפות על הענף כעין שיבולת [רש"י, מלבי"ם]. בעוד שעצי הזית והשיבולים היו עשויים מעץ טבעי, הצינורות היו עשויים זהב, והשמן שניגר מהם אל המנורה נראה גם הוא כזהב נוזלי. מורכבות זו היא שהובילה את הנביא לבקש מהמלאך הסבר מפורט על תפקידם של המרכיבים הללו במראה [מלבי"ם].