במראה נבואי וסמלי, נגלים בפני הנביא כלים של משקל ומידה יחד עם דמות נשית, המהווים משל עמוק לחטאיה של האומה ולעונש הנגזר עליה בבחינת מידה כנגד מידה.
ברמה המילולית, הפרשנים מבארים את חלקי המראה: כִּכַּר מתוארת כגוש מעוגל [ביאור שטיינזלץ] או כשם של משקל מסוים [מצודת ציון], והיא מופיעה בפסוק בלשון נקבה [רד"ק, אברבנאל]. העֹפֶרֶת מצוינת כחומר כבד במיוחד [אבן עזרא]. המילה נִשֵּׂאת מתארת כיצד משקל העופרת הורם והוגבה באוויר מעל הארץ [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], או נישא בתוך כלי המידה [אבן עזרא]. בתוך האֵיפָה – כלי המשמש למדידה – נראית אישה יושבת.
הפרשנים מסכימים כי האִשָּׁה אַחַת אינה אישה פרטית, שכן הנביאים נוהגים לכנות את כללות האומה בשם "אישה" [מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי זהותה המדויקת. יש המפרשים כי היא מסמלת משפחה מסוימת מישראל [אבן עזרא]. מנגד, יש הרואים בה סמל לעשרת השבטים, שנקראו "אחת" משום שהיו ממלכה אחת שהלכה בדרך רעה אחידה [רד"ק]. גישה שלישית חולקת על כך בטענה שעשרת השבטים כבר גלו מאות שנים קודם לכן, ולכן האישה מסמלת את ממלכת יהודה [אברבנאל].
עיקר המראה מתמקד בחטא ובעונש. האֵיפָה מייצגת את חטא המרמה של הקטנת המידות ושימוש במשקלות שקר. האישה יושבת בתוך האיפה כדי לקבל את עונשה באותו מקום שבו ביצעה את פשעה, כעונש של מידה כנגד מידה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. המראה מדמה משפט פומבי, שבו החוטאת מוצגת לראווה יחד עם כלי המרמה שלה למען יראו וייראו [אברבנאל].
תפקידה של העֹפֶרֶת הכבדה במראה הוא להמחיש את העונש. כובד העופרת מסמל את הכבדת העול ואת אריכות הגלות שבה ישקעו החוטאים [רד"ק, אברבנאל]. בנוסף, העופרת משמשת כמשקולת שנועדה לשקע את האישה בתוך כלי המידה, כך שלא תוכל לקום שוב [אברבנאל].