זכריה פונה למלאך ושואל אָנָה, כלומר לאן או להיכן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], הֵמָּה, כלומר הן – הנשים [ביאור שטיינזלץ], מוליכות את האיפה.
הפרשנים מסכימים כי האיפה מסמלת את העונש שגזר ה' על העם, ומשקפת הנהגה של מידה כנגד מידה [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם]. העובדה שהנשים הן אלו שנושאות את האיפה מלמדת כי מעשיהן הרעים הם שגרמו לעונש המדויק שניתן להן, וכביכול הן אלו שמגלות את עצמן [רד"ק].
באשר למניע לשאלתו של הנביא דווקא על יעד האיפה, מציעים הפרשנים כמה כיוונים המשלימים זה את זה. הנביא כבר הבין מעצמו שהאישה שבתוך האיפה מרמזת על הגלות שכבר התרחשה, אך הוא לא ידע כיצד יבוא לידי ביטוי עונש ה"מידה כנגד מידה", ולכן שאל לאן היא נלקחת [מצודת דוד]. יתרה מזאת, שאלתו התעוררה משום שראה שהנשים נושאות את האיפה במהירות רבה [רד"ק]. הנביא זיהה כי "איפת העונש" נלקחת לארץ אחרת, ולכן ביקש לדעת את יעדה. יעד זה מתברר כארץ שנער (בבל), מקום שבו שוררות מידות רעות כחנופה וגסות רוח, ולכן הוא המקום הראוי והטבעי לאיפה לנוח בו, דבר המסביר גם מדוע יהודים רבים נשארו בבבל ולא שבו לארץ ישראל בבית שני [מלבי"ם].