זכריה, פרק ה׳, פסוק ה׳

לאחר היעלמות זמנית המרמזת על הסתלקות הנבואה בגלות, או מעבר למדרגה רוחנית חדשה, וַיֵּצֵא שוב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי כדי להציג רובד נוסף של חטאי העם. וַיֹּאמֶר אֵלַי המלאך שָׂא נָא, כלומר הרם עתה עֵינֶיךָ, וּרְאֵה מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת, התופעה המופיעה כעת. הוויה זו עשויה לצאת מן השמים, מבית ה' או מארץ ישראל, והיא נועדה להוכיח את היהודים שנותרו בבבל ונמנעו מלעלות לארץ כדי לבנות את המקדש ולקיים את מצוות ה'. בעוד שהחזון הקודם עסק בחטאים גלויים, מראה זה מתמקד בחטאים נסתרים שבלב הנידונים במידה ובמשקל.