ראיתם פעם ציפור גדולה עם כנפיים רחבות דואה בשמיים ותהיתם לאן היא ממהרת? בחזון המיוחד של זכריה הנביא, הוא רואה מראה פלאי: שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת מן השמיים. שתי הנשים האלו מסמלות את שבט יהודה ושבט בנימין, שנאלצו לעזוב את הארץ וללכת לגלות בבבל. זכריה מתאר שוְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, כלומר נשבה רוח חזקה שעזרה להן לעוף מהר מאוד, וזה מסמל את המהירות שבה העם יצא לגלות. היו להן כנפיים ארוכות ורחבות כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה, שהיא עוף גדול ולבן.
הנשים המעופפות האלו וַתִּשֶּׂנָה, כלומר הרימו ונשאו איתן, אֶת הָאֵיפָה. איפה היא כלי שבעזרתו מודדים דברים. הכלי הזה מראה שהיציאה לגלות נמדדה בצורה מדויקת וביושר. אבל הדבר הכי מעניין הוא איפה הן עפו. הנשים נשאו את הכלי בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם. הן לא נחתו על האדמה אלא נשארו תלויות באוויר. המצב הזה, של ריחוף באוויר, בא ללמד אותנו מסר מעודד: הגלות של השבטים האלו היא זמנית. הם לא יישארו שם לתמיד, אלא אחרי קצת זמן, בעוד שבעים שנה, הם יחזרו הביתה אל ארץ ישראל.