עמוס, פרק ט׳, פסוק ה׳

שלטונו המוחלט של ה' על הטבע וההיסטוריה מבהיר כי הפורענויות שיבואו אינן מקריות, אלא גזירה אלוהית המבטיחה חורבן ודאי. בהיותו אדון על כל הכוחות בעולם, וַאדֹנָי יֱהֹוִה הַצְּבָאוֹת הוא הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג, מגע הגורם לאדמה לרעוד ולהתמוסס, ומשמש גם משל לטלטלה ולמרד שעובר העם. כתוצאה מכך וְאָבְלוּ כָּל יוֹשְׁבֵי בָהּ, ביטוי המציין חורבן ואובדן מוחלט שיפגעו באופן אישי בכל תושב. לבסוף, הארץ וְעָלְתָה כַיְאֹר כֻּלָּהּ וְשָׁקְעָה כִּיאֹר מִצְרָיִם, תיאור של הצפה וצלילה למעמקים בדומה לנהר היאור, הממחיש כיצד צבאות האויב ישטפו את הארץ ויגלו את העם בהשגחת ה'.