הניסיון להימלט מהדין האלוהי הוא חסר תוחלת, וגם הגלות לא תשמש עיר מקלט לחוטאים. וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כלומר ייכנעו מרצונם בתקווה לעורר רחמים ולהישאר בחיים, הרי שמִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם. הפגיעה בהם לא תהיה מקרית אלא תבוצע בהשגחה ישירה, אם כי מתוך תהליך השמדת הרשעים תצמח לבסוף הרווחה. ה' קובע וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה, שכן תשומת ליבו תופנה אליהם במכוון לשם ענישה מדויקת ומושגחת.
עמוס, פרק ט׳, פסוק ד׳
וְאִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב וַהֲרָגָ֑תַם וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֥א לְטוֹבָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.