לאחר נבואות החורבן הקשות וההכרזה על ביטול מלכות אפרים, מופיעה הבטחה לעתיד של גאולה ותקומה. המוקד עובר אל שיקומה של שושלת ההנהגה הראויה לישראל, אשר ירדה מגדולתה, והשבתה אל מעמדה המפואר והקבוע.
המונח בַּיּוֹם הַהוּא מתייחס לעת ולזמן המיועדים לגאולה [אבן עזרא, רש"י, רד"ק], תקופה שתגיע לאחר שיחלפו העונשים ויתמו הפושעים [מצודת דוד]. בעת זו מבטיח ה', אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת. רוב הפרשנים מסכימים כי "סוכת דוד" היא משל למלכות בית דוד. הבחירה בדימוי של סוכה נובעת מכך שתפקיד המלכות הוא לסכך ולהגן על העם [רד"ק, צאינה וראינה], ויש המפרשים שהכוונה היא לעירו של דוד שהתמוטטה [ביאור שטיינזלץ].
השימוש במילה "סוכה" ולא "בית" מבטא תהליך היסטורי של שקיעה: בתחילה הייתה מלכות דוד מבנה קבוע וחזק. בימי הבית השני, כשלא מלכו מלכים מבית דוד אלא רק נשיאים, הפכה המלכות למעין סוכת ארעי. לבסוף, בגלות, גם סוכה זו נפלה לחלוטין ופסקה ההנהגה. ההבטחה כעת היא להקים מחדש מנהיג מזרע דוד [מלבי"ם]. מנגד, גישה שונה רואה בפסוק התייחסות לממדים הרוחניים של הגלות: הסוכה הנופלת היא משל לגלות השכינה שתוקם מחדש [חומת אנך].
על מנת לשקם את המבנה, ה' מבטיח וְגָדַרְתִּי אֶת־פִּרְצֵיהֶן, כלומר בנייה וסתימה של חומות שבורות [מצודת ציון]. למי שייכות הפרצות? יש המפרשים שהכינוי מכוון לעם ישראל, והכוונה היא לתיקון הפגמים והפרצות של בני הדור, עד שיקבלו עליהם את הנהגת דוד ברצון [רד"ק, מלבי"ם], או להשבת הכתרים הרוחניים שאבדו לישראל [חומת אנך]. לעומתם, יש המסבירים שהפרצה מתייחסת למלכות עצמה: הקרע שנוצר בעקבות פיצול מלכות אפרים יתאחה, ולא ימלוך עוד מלך זר שיפרוץ את שלמות מלכות דוד [מצודת דוד, צאינה וראינה].
השלב הבא הוא וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, שיקום ההרס והחורבן [מצודת ציון]. דבר זה מסמל את התיקון של ימי הגלות הארוכים שבהם לא הייתה כלל מלוכה לישראל [מצודת דוד], או רומז לבניינו העתידי של בית המקדש [חומת אנך].
התהליך נחתם בהבטחה וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם, המוסבת על הסוכה עצמה. משמעותה היא שהמלכות לא תהיה עוד מבנה ארעי ורעוע, אלא תשוב להיות בניין קבוע ומפואר, בדיוק כפי שהייתה בימי קדם בתקופת דוד המלך, ותגיע לשלמותה בימי מלך המשיח [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].