במראה נבואי מטלטל ונוקב, נחשפת גזירת החורבן המוחלטת על העם והנהגתו. ההתגלות האלוהית מוצגת בעמדה של דין ומשפט, תוך ציווי על הרס מבני המשמש משל עמוק לקריסת מערכת השלטון וההנהגה הרוחנית של האומה.
במראה זה, כבוד ה' נצב על המזבח. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר במזבח שבבית המקדש בירושלים, והדבר מסמל את סילוק השכינה ומאסו של ה' בעבודת הכהנים [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. מנגד, יש הסבורים כי המראה מתרחש על המזבח בבית אל, ומבטא את השגחת ה' על עקירת עבודת העגלים [מלבי"ם]. ה' מצווה על אחד המלאכים [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל]: הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים. הַכַּפְתּוֹר הוא המשקוף או החלק העליון של פתח הבית, שהיה מעוטר בצורות עגולות כעין תפוחים, ואילו הַסִּפִּים הם המזוזות ומפתני הבית התחתונים [אבן עזרא, מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם].
הכאת המבנה נושאת משמעות סמלית רחבה: המשקוף העליון מייצג את המלך וההנהגה, והספים התחתונים מייצגים את השרים ואת פשוטי העם. כשם שהמבנה קורס מלמעלה למטה, כך מכת החורבן תתחיל בנפילת המלך ותגרום לזעזוע ורעידה בקרב השרים והעם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל]. פרשנים רבים קושרים נבואה זו באופן ישיר למותו הקשה של המלך יאשיהו, אירוע שסימן את תחילת הקץ של המלוכה ואובדן העצמאות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
העונש ממשיך בביטוי וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם. המילה וּבְצַעַם מתפרשת במספר אופנים המשלימים זה את זה. הגישה הראשונה מפרשת זאת מלשון פצע ושבירה, כלומר ה' יכה ויפצע את מנהיגי העם והכהנים [רש"י, אבן עזרא, שטיינזלץ]. גישה שניה מסבירה זאת מלשון חיתוך, כריתה וחלוקה, ומצביעה על כך שפיצול המלוכה לשתי ממלכות יריבות היה שורש החורבן [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. גישה שלישית רואה בכך רמז לאובדן חמדת עושרם וממונם שיגלה לארץ אויב [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. מעבר לכך, ישנה פרשנות מוסרית הרואה במילה רמז לעוון ה"בצע" והגזל, שהוא העוון החמור ביותר שעומד בראש כל חטאיהם וחתם את גזר דינם [רד"ק, חומת אנך, אברבנאל].
החורבן יקיף את כל שכבות העם. הוא יתחיל ברֹאשׁ כֻּלָּם – המנהיגים, הכהנים, או ממלכת ישראל שגלתה ראשונה, ויסתיים באַחֲרִיתָם – שאר העם, הבנים והבנות, או ממלכת יהודה שגלתה לבסוף, אשר יפלו כולם בחרב האויב [אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל].
הנבואה נחתמת בקביעה מוחלטת: לֹא־יָנוּס לָהֶם נָס, וְלֹא־יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט. החורבן יהיה כה מקיף עד שאיש לא יוכל לברוח ולהינצל [מצודת ציון, שטיינזלץ]. גם מי שייחשב כפָּלִיט – אדם שניצל זמנית מהחרב ונלקח בשבי מבלי לנוס – לא יצליח להימלט מגורלו המר, והפורענות תשיג אותו בסופו של דבר [מלבי"ם, אברבנאל].