דברים, פרק ל׳, פסוק כ׳

המטרה העליונה של הקיום האנושי היא יצירת קשר אוהב ורציף עם הבורא, ולכן הציווי לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ מציב את האהבה כבסיס הבלעדי למערכת היחסים עמו. אהבה זו באה לידי ביטוי בלימוד תורה טהור לשם שמים, שהוא המשמעות של לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ, וכן בדרישה וּלְדָבְקָה בוֹ, המכוונת לחיבור עמוק המושג על ידי הקדשת כל מעשי האדם לה' או באמצעות תמיכה כלכלית בלומדי תורה. הכתוב מצהיר כִּי הוּא חַיֶּיךָ, משום שה' עצמו או דרך חיים זו הם המקור למשמעות הקיום, ומבטיח גמול כפול של חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ המעניק חיים בעולם הזה ואריכות ימים נצחית בעולם הבא. השלמות הרוחנית הזו מתאפשרת במלואה רק כאשר זוכים לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה, שכן ארץ ישראל היא המקום המותאם ביותר לקליטת השפע האלוקי.