הבחירה בחיים, שהוזכרה בפסוקים הקודמים, מקבלת כאן את משמעותה המעשית והרוחנית. מהות החיים האמיתיים אינה רק קיום פיזי, אלא מערכת יחסים עמוקה עם ה' המושתתת על אהבה, לימוד תורה וחיבור פנימי, והם אלו שקובעים את איכות החיים ואורכם.
השלב הראשון והעליון בעבודת ה' הוא לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. הפרשנים מסבירים כי משמעות הדבר היא לכוון את כל הפעולות לשמו של ה' מתוך אהבה טהורה, ולעשות את הדברים לשמם ולא כדי לזכות בכבוד, בהתנשאות או ברווח אישי [ספורנו, העמק דבר, רש"ר הירש]. מתוך כך מגיעים לדרגת לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ, המכוונת לעיון, לימוד ועמל בתורה [העמק דבר].
הפסוק ממשיך בדרישה וּלְדָבְקָה בוֹ (כאשר האות בי"ת במילה זו נהגית בצורה רפה ללא דגש [מנחת שי]). נשאלת השאלה כיצד אדם יכול להידבק באלוקים? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהדבקות מושגת על ידי עשיית רצונו והשגת השלמות הרוחנית [אור החיים, רלב"ג]. עם זאת, עבור מי שאינו מסוגל לעמול בתורה בעצמו, קיים נתיב מעשי לדבקות: תמיכה כלכלית בתלמידי חכמים, חיבור אליהם וסיוע להם. פעולות אלו נחשבות לאדם כאילו נדבק בשכינה עצמה [העמק דבר, תורה תמימה].
ההבטחה והנימוק לדרך חיים זו מנוסחים במילים כִּי הוּא חַיֶּיךָ. קיימת מחלוקת למה מתייחסת המילה "הוא". יש הסבורים כי היא מתייחסת לקולו של ה', או לעצם הפעולות של אהבת ה' והדבקות בו [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. לעומתם, פרשנים רבים קובעים כי המילה מתייחסת לה' עצמו – האלוקים הוא מקור חייו של האדם [אבן עזרא, שד"ל, חזקוני].
באשר לטיבם של חיים אלו, יש המפרשים כי הדבקות בה' היא הסיבה לחיים הנצחיים, בעוד שהחיים בעולם הזה הם רק פרוזדור והכנה לקראתם [ספורנו, רלב"ג]. גישה אחרת מחלקת את ההבטחה לשניים: חַיֶּיךָ רומז לחיים טובים בעולם הזה, שבהם האדם נהנה מפירות מעשיו ולימודו, ואילו וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ מכוון לעולם הבא, שבו נשמרת הקרן לנצח [אור החיים, תורה תמימה]. מנגד, הזלזול בערך התורה, כגון סירוב לעלות לקריאה בתורה ללא סיבה מוצדקת, עלול לקצר את ימיו של האדם. כמו כן, מזהירים הפרשנים מפני התחברות לאדם שאין בו יראת חטא, שכן מי שאינו חס על חייו הרוחניים, לא יחוס גם על חייו הפיזיים של חברו [תורה תמימה].
תכליתה של דרך חיים זו היא לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה. ישיבת ארץ ישראל אינה רק שכר, אלא מצווה כוללת וחשובה בפני עצמה, עד כדי כך שכל ההולך בה ארבע אמות זוכה לחלק בעולם הבא [אור החיים]. הארץ עצמה מוכנת ומסוגלת יותר מכל מקום אחר לאפשר לאדם לקלוט את השפע האלוקי ולהידבק בו [רלב"ג]. בסופו של דבר, היחס לאלוקים וההליכה בדרכיו הם אלו שיקבעו אם עם ישראל יזכה לחיים ארוכים ומשמעותיים בארצו [ביאור שטיינזלץ, בכור שור].