דברים, פרק ל׳, פסוק ח׳

פרשת נצבים

Deuteronomy 30:8Sefaria

וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃

המעבר מחשכת הגלות אל הגאולה השלמה כרוך בשינוי רוחני עמוק, וכאן משורטטת נקודת השיא של חזרת האומה לאלוהיה ולתורתה. בניגוד לפסוקים הקודמים שהציגו את התשובה כתנאי, כאן מדובר בהבטחה אלוהית מוחלטת: ישראל לא יידחו לעד, ולבסוף הם ישובו אל ה' בוודאות [ביאור יש"ר]. גם אם יגיע קץ הימים והעם טרם חזר למוטב, ה' יוביל מהלכים היסטוריים שיכריחו אותם לשוב. זאת משום שבניגוד לגאולת מצרים שהייתה כמתנת חינם מאב לבנו הקטן, כעת האומה בוגרת ונדרשת לפעול בעצמה כדי לזכות בגאולה [שפתי כהן]. עם זאת, הציפייה היא שהאדם יבחר לשוב ביוזמתו ובאופן פעיל, מתוך הכרה ולא מתוך המתנה לייסורים שיכפו זאת עליו [אלשיך].

המילים וְאַתָּה תָשׁוּב מצביעות על מדרגה רוחנית חדשה. בעוד שהתשובה שהוזכרה בתחילת הפרשה נבעה מתוך פחד וצרה, התשובה המתוארת כאן היא ברמה הגבוהה ביותר – תשובה מאהבה ומתוך נפש שלמה, אשר בכוחה להפוך זדונות לזכויות [צרור המור, הכתב והקבלה, אלשיך]. חזרה זו בתשובה שלמה מביאה עמה גאולה מיידית [קיצור בעל הטורים]. מנגד, יש המפרשים את המילה תָשׁוּב לא במשמעות של חזרה בתשובה, אלא מלשון מנוחה ורוגע, כמו בביטוי "בשובה ונחת". לפי גישה זו, הפסוק מבטיח שבימות המשיח תזכה האומה לשלווה מוחלטת ולא תצא שוב לגלות לעולם [ספורנו, הכתב והקבלה].

הדרישה וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אינה מסתכמת בציות יבש, אלא כוללת את היכולת לזהות את המסר הפנימי שבקול ה', ולהכיר בכך שכל פעולותיו בעולם הן לטובה [חומש קה"ת]. לאחר מכן, המעבר לשלב המעשי, וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, מסמל את סיום תקופת הגלות שבה קיום המצוות היה חלקי. כעת, עם החזרה לארץ, ניתן יהיה לקיים את כל המצוות בשלמותן [רש"ר הירש], לרבות בניין בית המקדש שיעמוד על מכונו לאחר מלחמות אחרית הימים [מלבי"ם]. חזרה זו למציאות חיים שלמה במדינה ריבונית דורשת גם עיון מחודש בהלכה; הלכות שנותרו תאורטיות במהלך שנות הגלות, יחייבו כעת לימוד מחודש ודקדוק מעשי לקראת יישומן בפועל [העמק דבר].

סיום הפסוק, המדגיש שיש לקיים את המצוות אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, נושא מסר עקרוני. רוב הפרשנים מסכימים כי מילים אלו באות לשלול מכל וכל את הרעיון שבאחרית הימים תתחדש דת אחרת או שהמצוות המעשיות יתבטלו. הפסוק קובע במפורש שגם בזמן הגאולה העתידית, עקרון היסוד הוא אחיזה באותה תורת משה שניתנה בעבר, והיא תישאר בתוקפה המחייב לנצח נצחים [ספורנו, רבנו בחיי, הכתב והקבלה].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ז׳
פסוק ט׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.