הבחירה הגדולה המונחת לפתחו של האדם מקבלת כאן פירוט מעשי. הדרך אל החיים והטוב עוברת דרך אהבת ה' וקיום מצוותיו, כאשר המעשים הנכונים הם המפתח לקיום ולשפע. הפרשנים מסכימים כי דברים אלו באים לבאר את ההבטחה ל"חיים ולטוב" שהוזכרה קודם לכן, ומראים כיצד הם שלובים זה בזה. הציווי לאהוב את ה' וללכת בדרכיו הוא עצמו "הטוב", והתוצאה של בחירה זו היא "החיים", שכן החיים תלויים לחלוטין בבחירה בטוב [רש"י, גור אריה, ביאור יש"ר]. מנגד, יש הסבורים כי המילה וְחָיִיתָ מייצגת את החיים, ואילו המילה וְרָבִיתָ או וּבֵרַכְךָ מייצגת את הטוב, שמשמעותו ריבוי בנים, עושר וכל מיני ברכות [אבן עזרא, בכור שור, רש"ר הירש].
הדרישה לְאַהֲבָה את ה' מצריכה מהאדם להשקיע את דעתו באהבה זו [העמק דבר]. המטרה והביטוי המעשי של האהבה באים לידי ביטוי בציווי לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, כלומר לדבוק במידותיו של ה' [העמק דבר], לחתור רק למטרות הנמצאות בנתיבים שהתווה, וכך להישאר קרוב אליו [רש"ר הירש]. הליכה זו דורשת התמדה במעשים גם כאשר טעמי החוקים והמשפטים אינם ידועים לאדם [אבן עזרא]. עם זאת, קיימת סכנה שהשאיפה לאהבה עליונה ודבקות רוחנית תבוא על חשבון המעשה. לכן התורה מדגישה וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו – זוהי אזהרה שלא להזניח את קיום גוף המצוות של התורה שבכתב, וכן את הלימוד והעיון של התורה שבעל פה [העמק דבר].
השכר המובטח על בחירה זו מקיף רבדים שונים של קיום. ההבטחה וְחָיִיתָ מתפרשת על ידי חלק מהפרשנים כחיים ארוכים ורבים בעולם הזה [בכור שור]. אולם, גישה מרכזית רואה בכך הבטחה לחיים רוחניים ונצחיים [ספורנו]. אלו הם חיי הנפש שבהם האדם קיים לנצח כמלאכים, שהרי הגוף הפיזי כלה ומת [מלבי"ם], וזוהי דבקות בשורש העליון המשרה על האדם את רוח הקודש [העמק דבר]. ההבטחה וְרָבִיתָ מסמלת גדילה וצמיחה מתמדת. בניגוד למלאכים שעומדים במדרגה אחת קבועה, האדם יכול להתקדם וללכת מחיל אל חיל [מלבי"ם]. לבסוף, ההבטחה וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ מצביעה על כך שכל השפע והחיים הפיזיים נועדו להתממש דווקא בארץ ישראל, מקום שבו יוכל האדם להמשיך ולצבור מצוות ומעשים טובים [מלבי"ם, קיצור בעל הטורים].