תהליך השיבה אל הבורא אינו מסתכם בהכרה שכלית בלבד, אלא דורש תמורה עמוקה ופעילה בנפש האדם. בעוד שהשלב הקודם בתהליך היה התעוררות המחשבה או חרטה מתוך מועקה, כאן מכוונים הדברים לתשובה שלמה ומעשית שנועדה להיטיב את הדרך ולעשות את רצון הבורא לשמו [אור החיים, שפתי כהן, ספורנו].
המילה וְשַׁבְתָּ טומנת בחובה רמז לשמירת שבת, ומלמדת כי אי אפשר להגיע לתיקון פנימי שלם ללא קדושת השבת, המגרשת את כוחות הטומאה ומאירה את הנפש [נחל קדומים]. החזרה היא עַד ה', מונח המצביע על תשובה כה עמוקה עד שהיא בוקעת את כל המחיצות הרוחניות, שהן הרעש האש והרוח, ומגיעה ממש אל כסא הכבוד, אל מקום הקול דממה דקה שבו שורה השכינה [ספורנו, רא"ש, דעת זקנים]. כמו כן, המילה עַד נדרשת גם במשמעות של עֵד, כלומר תשובה כה כנה עד שה' בעצמו יכול להעיד על האדם שלא ישוב לחטוא [נחל קדומים]. תשובה זו צריכה לנבוע מהכרה בגדולת ה' כבורא הכל יש מאין, המאריך אפו לחוטאים [שפתי כהן].
הדרישה וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ מעוררת שאלה בקרב הפרשנים: כיצד ניתן לקיים את כל המצוות בזמן גלות, כאשר רבות מהן תלויות בארץ ישראל ובמקדש? משום כך, מדגישים הדברים את השמיעה ולא את העשייה הפיזית [הכתב והקבלה]. שמיעה זו מתפרשת כלימוד תורה מדוקדק, עיון והעמקה בהלכות אפילו של מצוות שאינן נוהגות כיום [העמק דבר]. בנוסף, משמעותה היא הכנה נפשית, השתוקקות וכלות הנפש לקיים את רצון ה', הנחשבות לאדם כאילו קיים את המצוות בפועל [מלבי"ם]. הציות המחודש הזה חייב להיות חי ופנימי, ולא עשייה מתוך הרגל שגרתי כפי שהיה בעבר [ספורנו].
ההתחייבות לדרך זו כוללת את אַתָּה וּבָנֶיךָ, ביטוי המלמד על קבלת התורה לדורות, או על התקבצות של תלמידים, הנקראים בנים, ללימוד משותף [טור הארוך, העמק דבר]. ברובד עמוק יותר, הפרשנים רואים במילים אלו סוד הנוגע לקץ ההיסטוריה: המשיח לא יבוא עד שיסתיימו לרדת לעולם כל הנשמות הממתינות בגנזך השמימי הנקרא גוף, ולכן החזרה בתשובה של הדורות כולם קשורה קשר הדוק להשלמת ייעודן של נשמות אלו ולקירוב הגאולה [רמב"ן, רבנו בחיי, רקנאטי].
הדברים נחתמים בדרישה להתמסרות מוחלטת בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. תהליך התשובה מחייב את האדם לפרוץ את גבולות האגו וההרגלים הישנים שהובילו אותו לחטא. עליו להתעלות למצב תודעתי שבו הקשר עם ה' חשוב לו יותר מכל תאווה אישית, ולאחר מכן להפוך את המצב המרומם הזה לטבעו הרגיל והקבוע, כדי למנוע נסיגה לאחור [ספורנו, חומש קה"ת]. התורה מציבה כאן תנאי ברור: כאשר ישראל ישובו בלב שלם ובנפש חפצה מן הדרך המקולקלת, מובטח להם שה' ישיב את שבותם ויקבץ אותם מכל קצוות תבל [ביאור יש"ר, רבנו בחיי].