תארו לעצמכם מצב שבו מישהו מביא עליכם הרבה צרות. בטח הייתם כועסים עליו מאוד, נכון? רגע לפני שבני ישראל יוצאים ממצרים קורה דבר מדהים. אחרי כל המכות הקשות שהמצרים ספגו, היינו מצפים שהם ישנאו את בני ישראל ויכעסו עליהם. אבל ה' עשה נס בלב שלהם. המצרים התחילו להבין שה' הוא האל האמיתי, והם פתאום הרגישו חרטה על כל הסבל שהם גרמו לעבדים שלהם. בגלל זה, וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם. בני ישראל מצאו חן בעיניהם, והמצרים פתאום חיבבו אותם.
מתוך האהבה וההערכה החדשה הזו, המצרים נתנו לבני ישראל בשמחה המון כלי כסף וזהב. בני ישראל עצמם בכלל לא חשבו על רכוש באותו רגע, הם רק רצו כבר להשתחרר ולצאת לחופשי, אבל ה' רצה לקיים את ההבטחה הישנה שלו לאברהם אבינו, שבני ישראל יצאו ממצרים עם רכוש גדול.
ומה לגבי משה? התורה מספרת שגַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד. המצרים לא כעסו עליו על המכות, אלא להפך. הם ראו שהוא נביא אמת, והעריכו אותו מאוד על כך שאחרי כל מכה הוא מיהר להתפלל לה' כדי לעזור להם ולעצור את המכה. משה היה כל כך עניו וצנוע, שלמרות כל הכבוד שקיבל, הוא לא לקח לעצמו שום רכוש. הכתוב מציין שמשה היה גדול וחשוב בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם. העבדים של פרעה והאזרחים הפשוטים כבר הבינו מזמן שצריך לשחרר את בני ישראל. ומי חסר כאן? פרעה המלך. פרעה עדיין לא העריך את משה, כי ה' הקשה את הלב שלו בכוונה. ה' רצה שפרעה ימשיך להיות עקשן, עד שבסוף הוא יצטרך לבוא בעצמו למשה, להשתחוות אליו, ולהתחנן שיציל אותו.