תארו לעצמכם שאתם ישנים בשקט במיטה שלכם, ולפתע באמצע הלילה נשמעת צעקה חזקה שמעירה את כולם. זה בדיוק מה שקרה במצרים. אחרי מאה שנים שבהן המצרים התעלמו מהבכי ומהכאב של ילדי בני ישראל, פתאום נשמעת צְעָקָה גְדֹלָה מכל בית מצרי. הצעקה הזו הייתה מיוחדת מאוד, כי היא לא קרתה בזמן מלחמה או סכנה מוכרת, אלא בפתאומיות גמורה, באמצע לילה שקט ושליו לגמרי.
התורה מספרת על הצעקה הזו אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה. אולי שמתם לב למשהו מעניין: המילה צעקה היא בלשון נקבה, אז למה כתוב כָּמֹהוּ בלשון זכר ולא "כמוה"? התשובה הפשוטה היא שהמילה מתייחסת ללילה, שהוא מילה בזכר. כלומר, מעולם לא היה לילה כזה בהיסטוריה שבו נשמעה צעקה כל כך גדולה, ולעולם גם לא יהיה לילה כזה שוב.
אבל בזמן שבכל מצרים נשמעו צעקות, במחנה של בני ישראל קרה פלא של ממש. בדרך כלל, בשעות הלילה המאוחרות כלבים נוהגים לנבוח וליילל מתוך פחד. אבל באותו לילה, הכלבים במצרים שינו את ההתנהגות הטבעית שלהם ושתקו לחלוטין, כדי לא להפחיד את בני ישראל. בזכות ההתאפקות המיוחדת הזו, ה' נתן לכלבים שכר, ולכן התורה מצווה אותנו לתת להם בשר שאסור לנו לאכול.