רגע לפני המכה המכרעת שתשנה את פני ההיסטוריה, הכתוב עוצר כדי לסכם את מסכת המאבקים מול השלטון המצרי ולהכין את הקרקע לשלב הגאולה. פסוק זה מציג סקירה של המאורעות ומהווה נקודת תפנית המעבירה את המוקד מן המשא ומתן בארמון פרעה אל עם ישראל כולו [קאסוטו].
הפרשנים נחלקו לגבי עיתוי האמירה האלוהית בפסוק. גישה מרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וַיֹּאמֶר מתפרשת בלשון עבר, כלומר "וכבר אמר". לפי תפיסה זו, הכתוב מזכיר כעת את מה שה' אמר למשה עוד בתחילת הדרך טרם המכות – שפרעה יסרב לשמוע בקולם, וזאת כדי להוציא אל הפועל את התוכנית האלוהית במלואה [אבן עזרא, רשב"ם, רלב"ג, אלשיך, חזקוני]. מנגד, פרשנים אחרים סבורים כי האמירה נאמרה בדיוק באותו הרגע, מיד לאחר שמשה התרה בפרעה על מכת בכורות. משה עשוי היה לחשוב שלאחר אזהרה כה נוראה, הנוגעת לחיי בנו הבכור של המלך, ולנוכח התקיימותן המדויקת של כל המכות הקודמות, פרעה ייתקף אימה וייכנע מיד. לכן, ה' מודיע למשה במפורש: לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה, כלומר, הוא לא יקבל את דבריכם ולא יישבר עד שהמכה עצמה תיפול עליו בפועל [רמב"ן, אור החיים, שד"ל, רבנו בחיי, הכתב והקבלה, צרור המור]. סירובו של פרעה לא נבע מזלזול במשה ובאהרן, אלא מכך שה' הקשה את לבו באופן פעיל כדי למנוע ממנו להיכנע מתוך פחד [ספורנו, העמק דבר].
מטרת העקשנות האלוהית מוסברת במילים לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי. יש המפרשים את המילה רְבוֹת לא רק במשמעות של כמות, אלא במשמעות של גודל ועוצמה. מכת בכורות היא המכה העיקרית והחותמת את התהליך, מכה פתאומית ועל־טבעית ללא כל מחלה מקדימה, אשר תגרום למצרים להכיר למפרע גם בגדולתן של המכות הקודמות שהיו בחכמה ובהשגחה [צרור המור].
אולם, רוב הפרשנים מבינים כי הכוונה היא לריבוי מספרי של הנסים. סביב שאלה זו התעוררה מחלוקת מפורסמת: אילו מופתים עתידים להתרחש? הגישה המסורתית גורסת כי המופתים כוללים שלושה אירועים לפחות: מכת בכורות, קריעת ים סוף, וניעור המצרים בתוך הים [רש"י, רבנו בחיי, הכתב והקבלה, ברטנורא]. על פירוש זה הוקשה, כיצד ניתן לכלול את קריעת ים סוף, הרי הפסוק הבא מציין "ולא שלח את בני ישראל מארצו", משמע שהמופתים המדוברים התרחשו בטרם יציאת מצרים [רמב"ן, הטור הארוך]? תשובת המצדדים בגישה הראשונה היא שהפסוק מציג הצהרה כללית של ה' על כוונתו להביא את פרעה לידי רדיפה אחרי ישראל לים סוף, ושם להכותו, בעוד הפסוק הבא מתייחס ספציפית למצב הנוכחי לפני מכת בכורות [מזרחי, מלבי"ם, דברי דוד]. הקדמת המידע על קריעת ים סוף נועדה לחזק את לבם של משה ושל ישראל, כדי שלא ייבהלו ולא יאבדו את ביטחונם בה' כאשר יראו את המצרים רודפים אחריהם מאוחר יותר [שפתי כהן].
קושי נוסף שעולה מהכללת קריעת ים סוף הוא שהכתוב מדגיש כי המופתים יתרחשו בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, בעוד קריעת הים אירעה מחוץ לגבולות הארץ. על כך משיבים הפרשנים כי בשעה שהצבא המצרי טבע בים, גם המצרים שנותרו בבתיהם בתוך ארץ מצרים ספגו מכות ולקו במקביל, כך שהנס אכן הורגש בתוך הארץ עצמה [משכיל לדוד].
בסופו של דבר, המטרה העליונה של ריבוי המופתים ושל שיתוף הפעולה בין משה ואהרן בהבאתם, לא הייתה רק להעניש את המצרים, אלא להביא לידי כך שהמצרים ועם ישראל כאחד יכירו בגדולתו של ה' ויקנו אמונה אמיתית [ספורנו, רלב"ג].