סיכום זה משמש כחתימה וסיום לפרשת שליחותם של משה ואהרן אל השליט המצרי, שכן מכאן ואילך הם לא יופיעו שוב לפניו. זהו רגע המעבר בין תשע המכות הראשונות לבין המכה העשירית והמכרעת שתשנה את המצב מיסודו.
ההסבר המרכזי בקרב המפרשים הוא שהמילים אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה מתייחסות לתשע המכות שכבר התרחשו [רמב"ן, חזקוני, טור הארוך]. התורה מסכמת את פועלם כעת, משום שבמכה העשירית, מכת בכורות, לא היה למשה ואהרן שום חלק מעשי, שכן היא בוצעה על ידי ה' לבדו [רמב"ן, צרור המור]. למרות שמשה ואהרן לא פעלו פיזית בכל מכה ומכה (כמו במכות ערוב ודבר), הכתוב נוקט בלשון הכללה כדי לתאר את שליחותם הכוללת [רבנו בחיי, הכתב והקבלה]. גישה שונה מצביעה על כך שעצם האזהרה שהזהיר משה את פרעה על מות הבכורות נחשבת למופת בפני עצמו, ולכן הסיכום מופיע מיד לאחריה [העמק דבר].
הפרשנים עומדים על כך שהתורה חוזרת כאן על דברים שכבר נאמרו, ומסבירים שהחזרה נועדה לקשר בין סיום המכות לבין הפרשה הבאה. אזכורו של אהרן כמי שפעל בזריזות ובמסירות יחד עם משה, נועד להסביר מדוע זכה מיד לאחר מכן לחלוק עמו כבוד, ולהיות שותף לציווי על המצווה הראשונה שניתנה לישראל – קידוש החודש [רש"י, משכיל לדוד, ברכת אשר].
מבחינה כרונולוגית, תיאור מכת בכורות היה אמור להופיע מיד לאחר פסוק זה [אבן עזרא, טור הארוך]. הסיבה לעצירת הרצף הסיפורי ושילוב פרשת קידוש החודש והפסח דווקא כאן, היא שלמרות כל המופתים, בני ישראל עדיין היו שקועים בטומאת מצרים וחסרו זכויות כדי להיגאל. לכן ה' נתן להם את המצוות הללו, כדי שבזכות קיומן הם יהיו ראויים לגאולה [צרור המור].
הפסוק מדגיש כי וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. מבחינה טבעית והגיונית, פרעה היה אמור להיכנע לאחר שחזה בכל המופתים האלה, אך ה' התערב בדרך פלא וחיזק את לבו פעם אחר פעם [מלבי"ם, רשב"ם]. התערבות זו נועדה לקיים את ההבטחה האלוהית מראשית השליחות [רבנו בחיי, חזקוני], וכן כדי לאפשר לאדם רשע להעמיק בחטאו עד שיאבד לחלוטין [העמק דבר].
התוצאה של עקשנות זו הייתה שפרעה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. התוספת של המילה מֵאַרְצוֹ באה להעצים את תיאור האטימות של פרעה, שמתוך עקשנותו סירב לשחרר את בני ישראל אפילו ליציאה זמנית ומקומית של שלושה ימים, קל וחומר לשחרור מוחלט [אור החיים, העמק דבר].