שמות, פרק י״א, פסוק ו׳

מכת הבכורות מביאה עמה שבר חסר תקדים, וכתוצאה מהמוות הפוקד כל בית נשמעת צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. זעקה זו מהווה היפוך גמור לשתיקה שאפפה את מצרים כשנרצחו ילדי העברים, מקבילה לזעקת בני ישראל שהתחילה את תהליך הגאולה מאת ה', ואולי אף מבטאת מרד כנגד פרעה שהביא את האסון. ייחודה של הצעקה, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף, נובע מכך שזעקת אבל המונית כזו נשמעת לרוב רק בפשיטות אויב, אך מעולם לא נשמעה בלילה של שלום. אף שהמילה צעקה היא בנקבה, הפסוק משתמש בכינוי הזכרי כָּמֹהוּ כדרך המקרא לערבב לעיתים בין המינים, או כדי לרמוז למושגים זכריים נסתרים כמו קול הצעקה, השבר והמוות, או הדבר שפגע בבכורות.